בררנות באכילה אצל ילדים היא תופעה נפוצה שעמה מתמודדים הורים רבים. יש ילדים שאוכלים ממגוון קבוצות מזון אך מסרבים לטעום דברים חדשים, או כאלה שטומים מזון חדש אך לא משלבים אותו בתזונתם הקבועה. רבים מההורים שואפים להכין ארוחה אחת לכל המשפחה במקום לשמור תחליפים במקרר למקרה סירוב. מומחית לתזונה וסופרת הספר «תזונת ילדים: אוכל אחד לכולם» מסבירה כי יישום עקבי של השיטות הבאות יביא בהדרגה לגיוון תזונתי אצל הילד.
הגישו לילד את אותו אוכל כמו לכולם, גם אם הוא בררן
כשילד מתעקש על מזונות ספציפיים ומגיב בסירוב למאכלים חדשים, הורים נוטים להפסיק להציע חדשים כדי להימנע מעימותים. גישה זו, אף שמשיגה שקט זמני, מובילה לצמצום נוסף במגוון המזונות. חשוב שהילד יראה מה אוכלים בני המשפחה ויוכל להתוודע למזון. הגישו מאכלים לא מוכרים או לא אהובים בכל פעם שאתם אוכלים אותם. כמות המזון החדש תהה זעירה — בגודל גרגיר אפונה.
הציעו מאכלים חדשים מבלי להתעקש על טעימה
אמירות כמו «אתה חייב לנסות» או מתן פרס על טעימה מתאימות במיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים. אצל ילדים ללא קשיי תזונה מומלץ דווקא להסביר כי אינו חייב לטעום ורשאי לסרב. גישה זו נושאת פירות יציבים בטווח הארוך. השתמשו בשתי אמירות מפתח: «זה כאן עבורך» ו»אינך צריך לאכול הכל».
הציעו מאכלים חדשים באופן עקבי
ילדים מעל גיל שנה וחחצי עד שנתיים זקוקים ל-20-25 חשיפות לפני שיטעמו מזון חדש. דאגו לחשיפות אלו במהלך חודש. משמעות הדבר — הציגו את המזון החדש כמעט מדי יום. עם זאת, הימנעו מלהציג יותר משני מאכלים חדשים בפעם אחת.
הגדילו מנות בהדרגה איטית
עד טעימה ראשונה, שמרו על כמות מזערית. לאחר טעימה ראשונה, השאירו מנה קטנה עוד מספר ימים לפני שתגדילו בהדרגה: לשתי «אפונים», כפית, שתי כפיות וכך הלאה. תהליך זה מסייע במניעת חששות ומעודד המשך טעימות.
נצלו דמיון צבעוני וטקסטורי בהצעת מזונות חדשים
ילדים נוטים יותר לטעום מזונות הדומים למוכר במראה או במרקם: מלפפון פריך, גזר פריך, תפוח פריך. המחישו קשרים בין מוכר לחדש: אפונה ירוקה-שעועית ירוקה-אדממה. קישוא נא-כרובית נא(other examples translated accordingly).
הימנעו מתחליפים
כל תחליף מחזק דפוסי סירוב. מתן «אוכל חירום» מאותת לילד שאנו מתאימים את התפריט לרצונו. כשמכינים תחליף, הדבר מהווה מסר סמוי: «סרב מספיק ותקבל מה שאתה רוצה». רצוי להגיש לילד מאכלים אהובים יחד עם מגוון מזונות בשאר המנות.
שמרו על מנות מוכרות בזמנים קבועים
לגבי אוכל מוכר ואהוב קיימות שתי אסטרטגיות: האחת — להגיש מזון חדש תמיד לצד מוכר. השנייה — להקצות שתי ארוחות ביום עם אוכל אהוב, ובשאר להציע מזונות פחות מוכרים.
שמרו על אווירה רגועה בזמן הארוחה
התעלמו מהתנהגות תוקפנית בזמן האוכל, אך הרגיעו בכי. ילדים עשויים להשליך אוכל, לצעוק או לבכות בדרישה לאוכל מוכר. תגובה שקטה תפחית עצימות התנהגויות אלו.
הציעו בחירה נכונה
דרישת הבחירה בין מזון מוכר לחדש תיטה תמיד למוכר. הציעו בחירה בין שני מאכלים מאותה קטגוריה: פסטה בטונה מול פסטה בבשר. אפשר גם לשתף בתכנון תפריט: «נכין מחר דייסה עם פירות יער או בננה?».
בקשה לתוספת — נורמלית. לעתים אין תוספת, וזה גם בסדר
סירוב לתוספת צריך להיות מוצהר ומבוסס. דוגמאות:
- המנה אזלה: הכנתם חמש לביבות לחמישה אנשים.
- נדרשת הכנה: דורש בישול מחודש.
- תגובה פיזית: «אחרי מנדרינה אחת העור בריא, אחרי חמש מופיעה פריחה».
- קינוח: «מתוקים נאכלים במנה קטנה בתום הארוחה».
הקדימו ירקות
אסטרטגיה מוכרת בקרב תזונאים לעידוד אכילת ירקות. הצגת קערת ירקות 10 דקות לפני המנה העיקרית מעלה צריכת ירקות ב-50%. שילבו בקערה ירקות ופירות מוכרים וחדשים, טריים ומבושלים. הגישו ירקות ופירות גם בארוחות כגון פיצה.
בקשות למתוק — נורמליות
תכננו מתוק מראש במסגרת התפריט. מועדף מחוץ לבית או ביום ספציפי. הימנעו מאמירות כמו «אתה אוכל רק עוגיות» ומתן מתוק על כל בקשה — אלו מעצימות את הדרישה.
נטרלו דפוסי חשיבה דיאטטיים
אמירות כמו «אסור לי מזה», «תשמין מאכילת פסטה» או «ככה לא תהיי בלרינה» יוצרות תפיסה שלילית לגבי אכילה. אם עוסקים בשינוי משקל — פנו לתזונאי. ואם חוששים ממשקל הילד — התייעצו עם רופא.
חסכו זמן
חשש נפוץ — השקעת שעה בבישול שהילד דוחה. ככל שמזון חדש מטרח פחות להכנה, כך פוחת הצורך לשכנע לטעום. ירקות ופירות דורשים רק שטיפה ופריסה. בשר ותפוחי אדמה מבושלים נפרדים קלים יותר מהכנה מתחכמת ומקליטים על טעימה.
התאזרו בסבלנות
למעט בעיות תזונה חמורות (אכילה סלקטיבית קיצונית), הרחבת התפריט תהליך איטי שיכול להימשך חיים שלמים. שתפו בילדים: «גם אני טועם חדש», «כשהייתי קטנה לא אהבתי כרובית, עד שגיליתי כמה היא פריכה וטובה נא», «גם אתה לומד ומתנסה — זה טבעי».
