כל הורה יודע כמה מורכבות קיימת בתהליך גידול ילדים. אחת המשימות החשובות ביותר בבניית קשר חזק עם הילד היא להיות עבורו חבר אמיתי, אך כיצד עושים זאת מבלי לאבד סמכות הורית? מומחית לאורח חיים בריא ואם לחמישה ילדים משתפת כיצד ליצור קשר משמעותי עם הילד.
אם נבדוק את ההגדרה המילונית למילה «חברות», נמצא שמדובר במערכת יחסים אישית ויציבה בין אנשים, המבוססת על כבוד הדדי, תחומי עניין משותפים, קירבה רגשית וקבלה. זו בדיוק המטרה כשאנחנו רוצים להיות חברים של הילד שלנו. עם הרצון הנכון, הדבר אינו מסובך.
לרוב, מה שעומד בדרך הם דעות קדומות כמו המחשבה שהילד הוא «חבר משפחה זוטר» שחייב לציית להוריו ללא עוררין. כאן חשוב לבדוק עד כמה הגישה שלנו סמכותנית מדי — אם ההורה תמיד טוען שיודע מה הכי טוב, קובע מה הילד אמור לאהוב או איך עליו להיראות, באופן טבעי קשר החבריות עלול להיפגע. התעלמות מרצונותיו של הילד עלולה לנתק את החוט העדין הזה.
טעות נפוצה היא לחשוב שעצם הצייתנות והיחס הטוב של הילד מבטיחים יחסי חברות. יש צורך בבניית הקשר במודע. אם הקשר החברי נפגע, ניתן לתקן זאת בקלות יחסית — אהבתו הטבעית של הילד להוריו מוטמעת בו מלידה, וכך גם אהבת ההורה לילדו.
המפתח טמון בשמירה על כוונה ברורה להיות חבר אמיתי של הילד, תוך הכרה בהבדלי התפקידים. עלינו לפתח סגנון תקשורת ידידותי, גם אם המושג «חבר» מופיע כאן במרכאות — התפקידים ההוריים נשמרים, אך אנו יכולים להתעניין בחיי הילד, להבין את עולמו ולעמוד לצידו. לדוגמה, אין לחייב ילד לעסוק בספורט אם הוא מעדיף לצייר — כפייה כזו עלולה להותיר צלקת רגשית.
במשפחתי, אחת הקרובות סיפרה כיצד הוריה נהגו לקשור אותה לפסנתר בילדותה כשהלכו לעבודה. היא למדה לזהות את רגע חזרתם והחלה לנגן רק אז. כיום, לאחר שסיימה בהצלחה את הקונסרווטוריון, אין היא נוגעת בפסנתר כלל. דינמיקה כזו במשפחה אינה רצויה. הפתרון הנכון הוא לבחור יחד עם הילד את תחומי העניין שלו ולשוחח על רצונותיו — בדיוק כפי שאנו נוהגים עם כל אדם אהוב.
כאשר מתרחשים אירועים שליליים בחיי הילד, כמו תקרית לא נעימה, יש לתמוך בו ולעזור להפיק לקחים מהחוויה. לדוגמה, אחד מילדיי התמודד עם ניסיון הונאה במשחק מקוון שגבה ממנו סכום כסף. במקום להחרים את המכשירים או לאסור עליו לשחק, הפכנו את המקרה להזדמנות לימודית. הוא הפך לזהיר בהרבה, הבין שגם במשחקים קיימים סיכונים, ורכש ניסיון שבזכותו הוא מתייעץ עמנו יותר.
חשוב לזכור שהילד הוא אורח בביתנו — בבוא היום ייצא לחייו העצמאיים. תפקידנו לטפח בו בריאות נפשית, לחזק את ביטחונו העצמי ולהדגיש את כישוריו. כך, כשיצא אל העולם, יזכור את הבית כמקור של חום ואהבה, ויחזור אליו ברצון כאל מקום מפלט ומקור לתמיכה.
